כבל חשמל תת־ימי, שיהיה מהארוכים והעמוקים מסוגו בעולם, אמור לחבר את ישראל דרך קפריסין ויוון לרשת החשמל האירופית. זאת במסגרת פרויקט שמתגלגל מראשית העשור הקודם וכבר יצא לדרך. הוא נוסד בשל הצורך בחיזוק הביטחון האנרגטי, שרק התחדד נוכח אירועים מסוימים במלחמה עם איראן, כמו הפגיעה במתקני בזן בחיפה. אלא שבחודש אפריל התוכנית נקלעה למבוי סתום מחשש להידרדרות ביטחונית בין יוון לטורקיה, שמתנגדת נחרצות.
טורקיה רואה בכל התקרבות בין ישראל לקפריסין ויוון איום עליה. אך עוד קודם לכן היא אינה תופסת את גבולות המים הכלכליים (EEZ) במזרח הים התיכון כמו מרבית מדינות האזור (עוד על כך בהמשך), מה שגורם למחלוקות רבות ומעכב שיתופי פעולה ביניהן. מלבד פרויקט כבל החשמל אינטרקונקטור, ההתערבות הטורקית השפיעה על כישלון תוכנית צינור הגז איסטמד, ומביאה לעיכובים בפרויקט מסדרון התחבורה IMEC.
על הנייר ההשקעות המתוכננות הללו מסתכמות בעשרות מיליארדי דולרים. אם לא די בכך, המצב בים התיכון רק הולך ומסתבך לנוכח נוכחות טורקית בלוב והסכם הגבול הימי המסתמן בין אנקרה לבין דמשק.
באתונה התכוננו להסלמה
"כבל החשמל הוא צעד חד־צדדי שלא נכיל", אמרו בכירים ביטחוניים טורקים לעיתון "טורקיה" בחודש אפריל, ונימקו זאת בתפיסת גבולות המים הכלכליים. הכבל המדובר הוא The Great Sea Interconnector, המיועד לחבר את רשתות החשמל של ישראל וקפריסין על פני כ־330 ק"מ ולאפשר הזנה הדדית בהספק עד 2,000 מגה־ואט, כעשירית מכושר הייצור הישראלי. הוא צפוי להשתלב עם תוכנית להקמת כבל מקפריסין לכרתים שביוון, על פני כ־900 ק"מ.
